אנחנו אוהבים תקליטים, אנחנו אוהבים לנגן אותם, להציג אותם, לסדר אותם ולצבור אותם.
אז איך כדאי לאחסן את אוסף התקליטים שלנו כך שגם יראה טוב וגם יגן על התקליטים שלנו בצורה אופטימלית?

ויניל הוא חומר גמיש ונוח לעיצוב ואם רק תתנו לו הוא יתעקם, חום/ קור/ לחות/ משקל/ אבק/ צפיפות/ילדים/ חיות מחמד הם כולם בגדר אויבים.
כלל אצבע ראשון באחסנת תקליטים הוא לשמור את התקליטים שלכם בעמידה. תקליטים שייערמו אחד על השני יתעקמו עם הזמן.
גם עמידה זה לא מספיק וחשוב לזכור כי “אלכסון מביא אסון”, כך שכדאי למלא את תאי הכוורת עד שהתקליטים יעמדו במאונך אבל לא בצפיפות יתר, כך גם יהיה נוח לדפדף בהם וגם לא ייווצרו פגמים מלחץ כמו עקמומיות או רינגוור.
כדאי לוודא שהתקליטים נמצאים במיקום אסטרטגי בבית, לא מול חלון שיכניס שמש, לא מתחת למזגן או קרוב למקור חום, מומלץ להימנע מקירות חיצוניים שעלולים לפתח טחב מרטיבות.
במידה ויש בבית ילדים או חיות מחמד מומלץ לאחסן את האוסף שלכם בגובה או מאחורי דלת נעולה.

קצת פרטים שיעזרו לכם לתכנן את פינת האכסון שלכם:
מידות של עטיפת תקליט סטנדרטית הן כ-31X31 ס”מ, מומלץ שגובה שטח האחסון שלכם יהיה לפחות בגובה 34 ס”מ בשביל נוחיות הדפדוף.
בתא כוורת סטנדרטי (כמו שמוכרים באיקאה למשל) שרוחבו כ33 ס”מ יכנסו לכם כ 70 תקליטים באכסון נכון.
תקליטים זה כבד! יחד עם העטיפה משקלו של תקליט בודד יכול לנוע סביב ה250 גרם, עשו את החשבון אם אתם מעוניינים להניח תקליטים על מדף. 100 תקליטים זה כבר משקל לא מבוטל.

יש כאלו הבונים סטנדים ייעודיים הדומים למתקני הדפדוף הנמצאים בחנויות תקליטים, או ארגזים רצפתיים מעץ או פלסטיק.

מומלץ לשמור על התקליטים בתוך ניילון חיצוני ופנימי, אם אתם חרוצים אז גם כדאי לשים את פתח הניילון כלפי מעלה כך שלא יכנס אבק לתקליט.
המחמירים גם מוציאים את התקליט מהעטיפה ושומרים אותו בתוך הניילון החיצוני, מחוץ לעטיפה זאת כדי למנוע רינגוור שיופיע לאורך הזמן.

השארת תגובה