קשה לגשת לכתוב על אלבום חדש של דילן, הסיכוי שתטעה בו הוא לא רק גבוה אלא מוחלט. ככה זה עם דילן, אי אפשר להיות צודק אבל חייבים לנסות.לאחר כמה אלבומים שפחות השאירו חותם בעשור האחרון, האחרון שבהם לפני 3 שנים, האלבום החדש התקבל בהמון שבחים, חבר טוב ששמע דילן או שניים אפילו הגדיל לאמר שמבחינתו הוא מקביל ל BLACKSTAR, אלבום הפרידה המדהים של דיוויד בואי.בפעם הראשונה ששמעתי אותו שום דבר בלב לא זז, השירים איטיים, מתפתלים ולא נותנים לך להיכנס, לא הייתי בטוח שיש לאן להיכנס.ניסיתי שוב, ושוב ובסוף זה הצליח בשיר I’ve made up my mind to give myself to you.

שש דקות ו 32 שניות יפהפיות ונוגות בהן דילן נזכר, מתלבט ובסוף מחליט לתת את עצמו לאהובתו, או לעצמו או למישהו אחר שלא נוכח בשיר המיסטי הזה. דילן נזכר בתחנות, במקומות, צלילים ומקווה שכשתגיע העת האלים יקלו עליו. האווירה הג’אזית נותנת רקע מתאים לשיר הזה ונוכחת גם ב I Contain Multitudes לצד Goodbye Jimmy Reed הבלוזי והמצויין ושלושתם הם בעיניי השירים הטובים באלבום.

הפואמה שסוגרת את האלבום, Murder Most Foul, כמעט 17 דקות, שדילן שחרר כבר במרץ כסינגל העוסק ברצח קנדי. הפואמה (מתנצל, לא יכול לקרוא לזה שיר) מתאימה באורח פלא לשאר האלבום, מלאה מבט נוסטלגי, אזכורים תרבותיים רבים ממבט קודר על העתיד שלנו.


לצד השירים הטובים יש באלבום גם לא מעט רגעים חלשים ומעייפים, חלק משמעותי מהרגעים האלו נמצאים ב Murder Most Foul בעיקר בשל האורך. ועדיין מדובר באלבום של דילן ששווה כמה וכמה השמעות בעיקר בגלל שיש כאן צד שלא רואים באלבומים אחרים שלו: מה היא נוסטלגיה דרך העיניים שלו וכמה מהשירים הכי אישיים שכתב.

האלבום כבר זמין דיגיטלית ויצא על גבי ויניל ב 17.7.20.

השארת תגובה