קמתי בבוקר וחשתי הפרעה בכוח, בסדרת הימים הזהים והמאתגרים שנכפו עלינו כל יום נראה אותו דבר אך הבוקר זה הרגיש שונה, הסתכלתי בלוח השנה וזה היכה בי:
היום היינו אמורים לציין את יום חנויות התקליטים (או יום התקליט, איך שתרצו לקרוא לו), ככל הנראה היום החשוב ביותר בשנה מבחינת חנויות תקליטים עצמאיות בכל העולם.
מדובר בהרבה יותר מעוד יום או עוד סיבה טובה לשמוע תקליטים, זהו יום שלא מקדש את התקליט (לזה יש עוד 364 ימים אחרים) – אלא קידש את חנויות התקליטים העצמאיות ואת התמיכה בעשרות אלפי האנשים שעומדים ועומדות מאחוריהן.
זהו תמיד יום נפלא בו אנו רואים בחנות אלפי פנים מחייכות ללא מסכות, יום ששומעים בו המון תקליטים ולא מעניין בכלל מה נותנים בחדשות ויום בו אנו יכולים לחוש את התמיכה והאהבה שלכם לפני שכפו עלינו בידוד.
ההכנות לכזה יום אורכות חודשים וכבר ב 2019 הכנו תוכנית עבודה המוקדשות לאותו יום, עברנו על אינסוף קטלוגים ובחנו כל מידע על ההוצאות הייחודיות לאותו יום ואז פתאום… COVID19, וההמשך ידוע.
דיברתי עם רבים מהלקוחות שלנו בימים האחרונים, בלי קשר לתקליטים – פשוט מגעגוע לאנשים שהפכו לחלק מחיי, ומשפט אחד חזר על עצמו כמה פעמים: כשאני אהיה אצלכם ואשתה קפה אני אדע שהשפיות ניצחה.

מקווים שנחזור לשיגרה בקרוב והשפיות אכן תנצח ונתראה ב RSD ביוני 2020.
אוהבים,
הביטניקים

השארת תגובה