מה משותף לקצת אחרת, מאחורי הצלילים, פופיק ארנון והנשמות הטהורות?
ובכן כולם יצאו באלבומי מופת שבדקו את גבולות התודעה הישראלית במהלך שנות ה70. כולם גם הלכה למעשה גרורות של זרע פורענות אחד תוצרת צבא הגנה לישראל, “חולטורה”.
1972, המילואימניקים הטריים שלמה גרוניך ומתי כספי מגוייסים להוביל תכניות של 2 צוותי הווי צעירים, צוות הווי סיני וצוות הווי הנדסה קרבית.
במשך שנים נחשב חולטורה לגביע הקדוש של אספני פסיכדליה ישראלית, את צד א של התקליט ניהל גרוניך, שנה אחרי שהוציא את אלבום הבכורה המופלא שלו “למה לא סיפרת לי” ונראה שפשוט אף אחד לא פיקח עליו, כי מה שקרה שם דורש ועדת בדיקה רצינית מצד צה”ל.
6 שירים רוויי אווירה פסיכדלית, עם שלמה יידוב המופלא כסולן ונגן סיטאר, בשילוב רביעיית כלי מיתר ולהקה חשמלית שהחליפה את הפרפיסה האהוב על צה”ל בהאמונד ואת הגיטרות השמחות של הנח”ל בסולואים מלוכלכים ומייללים.
צד ב’ של התקליט בניצוחו של מתי כספי זוכה לעתים להתעלמות לא הוגנת (כמו שקורה הרבה בין אחים תאומים, אחד לוקח את כל הפוקוס והשני, גם אם הוא אור גדול בעצמו נשאר לעמוד בצל).
מדובר ביצירה מאוד מעניינת בנוף הצה”לי עם רגעים מאוד רוק – מתקדמיים ושיר אחד שהיה פשוט כל כך טוב שלקחו אותו כמו שהוא ובנו סביבו להקה באזרחות “ברחוב הנשמות הטהורות”.

עשו לעצמכם טובה, שבו להקשיב לפלא הזה ותזכירו לעצמכם שוב ושוב שמדובר בישראל, בשנת 1972, בצה”ל.
לא נורמלי.

צד א’: “חולטורה” של צוות הווי סיני בהפקת שלמה גרוניך.

צד ב’: “בוא נבנה לנו גשר” של צוות הווי הנדסה קרבית בהפקת מתי כספי.

צוות הווי סיני - חולטורה

השארת תגובה