שני אלבומי מופת ישראלים רואים לראשונה אור על גבי תקליט – מנועים שקטים של אסף אמדורסקי ומנועים קדימה של אלג’יר.

אביעד כתב קצת על שניהם שניזכר למה הם נותרו רלוונטיים ואהובים אחרי כל כך הרבה זמן:

אלג’יר – מנועים קדימה

“כל האצבעות קדימה, כל המנועים קדימה, וכל האגרופים קפוצים.” ואיי ואיי ! כמה התרגשות יש באוויר. ועכשיו גם אפשר להגיד את זה בקול רם, “מנועים קדימה” על תקליט! כפול! מי היה מאמין.
ב2004 שיצא האלבום לעולם, אי שם ממרתפי הבארבי, הוא היה הפתעה והצלחה מסחררת. זה בעצם האלבום השני של הלהקה מהדרום, אחרי אלבום מדהים לא פחות, “נאמנות ותשוקה” שיצא ב1995,
ונכשל מסחרית בעיקר בגלל שהיה קשה מידי להכלה והבנה. שאול מזרחי מהבארבי מזהה את התופעה, ולוקח את החברים הצעירים והמוזרים תחת חסותו.
שתי הדמויות המרכזיות בלהקה הן אביב גדג’, מסתתר מאחורי שיער שחור וקול יוצא דופן, ובעל נוכחות של קליאופטרה על הבמה, וגבריאל בלחסן ז”ל, שהביא את הגיטרות הכי מטורפות שהיו פה, וטקסטים שרק הוא ידע לכתוב.
באלבום השני אביב ברק מ”נקמת הטרקטור” מחליף את דביר לביא על התופים, ומצטרפים גם עמי רייס המוכשר בקלידים, וגיל פדידה על בס וכינור, שעבד גם האח הגדול של אביב, שלום גד.
האלבום יוצא, ואלג’יר נהיית הלהקה הכי מסקרנת בארץ. התכנים עוסקים בשגעון, סמים, אהבה ואלוהים, מהצדדים הפחות שגרתיים של הנושאים האלו, והמוזיקה מערבבת בתוכה רוק כבד, בלדות ועד חזנות ומוזיקה יהודית.
“ברוכים הבאים לקרקס של אלג’יר!”, גדג’ היה מכריז בתחילת ההופעה, וכך באמת היה. אמנם בלחסן הפסיד את רוב סיבוב ההופעות של האלבום, בעקבות אשפוז באברבנאל, אבל מידי פעם כשיכל בא להתארח.
אני זוכר את עצמי בבארבי, עומד בין תל אביביים טיפוסיים, לבני ישיבה מבולבלים, זזים בתוך זרם הגיטרות שגבריאל התחיל לספר את “בתוך הצינורות”, קודם במילים, ואז בסולו גיטרה שנחרט בלב והשאיר סימן.
האלבום “מנועים קדימה” הפך כבר לקלאסיקה ישראלית, ומבחינת ז’אנר אפשר לשים אותו איפשהו באמצע בין ברי סחרוף לזוהר ארגוב. בין קצה הצוק, לצלילה במים עמוקים. רגע לפני שהאבן מדרדרת, או שניה לפני שנגמר החמצן.
אין ספק שזו אחת ההוצאות היותר מעניינות, מצופות וראויות.
“אולי איבדתי כל תחושה,
חושב שאני עף אבל בעצם על הריצפה.
אז שותה את הגשם המלוח.
מסומם מהים או שיכור מהרוח, שיכור מהרוח.”

אלג'יר מנועים קדימה תקליט כפול

אסף אמדורסקי – מנועים שקטים

לפני שני עשורים, ואחרי שלוש שנים של עבודה איטית ומורכבת, יצא אלבום האולפן השלישי של אסף אמדורסקי. מנועים שקטים היה אלבום שהקפיץ את אמדורסקי רחוק וקדימה,
עם סימפולים ועבודת סאונד שלא ממש הכרנו פה. עם הלהיט “15 דקות”, שהוא שיר מאוד לא להיטי, אבל שכן הצליח בענק, ושירים מהממים כמו “רוך וקושי” – אחד הטקסטים היפים שידע הרוק הישראלי,
וכמובן “חלום כהה”, שבו סימפול של ענבל פרלמוטר מדברת בריאיון טלוויזיוני אחרי רצח רבין.
האווירה הרומנטית אפוקליפטית שזורמת מקטע לקטע באלבום משקפת את התקופה, וסוחפת את האוזן למערבולת של חושים ודימיון. הוא גם אלבום מסוג האלבומים שהיו עושים פעם,
כאלה שיש להם התחלה וסוף, ועכשיו אפשר להפסיק באמצע רק בשביל להחליף צד. ההפקה האלקטרונית לוקחת השראה מהמועדנים של ניו-יורק, ועד אנגליה של ה”קיור”.
לאלבום גם התלווה סיבוב הופעות מושקע שכלל תאורה ותפאורת במה מדהימה שלא נראתה פה לפני.
“מנועים שקטים” הוא אלבום סוחף ובלי ספק אחד הגדולים שעשו פה!
בכל זאת בשנה שיוצא בה אלבום הבכורה של אביתר בנאי על תקליט, היה קשה לזרוק לאוויר פצצה נוספת בסדר גודל כזה, אבל אין ספק שהצליחו להפתיע ולרגש אותנו.

אסף אמדורסקי מנועים שקטים תקליט

השארת תגובה