אביעד כותב על ה DOORS

כשעליתי לחטיבת הביניים ישבה לידי ילדה אחת עם שיער שחור ארוך, והיה לה קלסר אדום גדול ועליו בטוש שחור מצוייר הלוגו של הדלתות. אולי בגלל שחיפשתי סיבה להתחבב עליה התעניינתי בלוגו. שאלתי אותה מה זה? והיא אמרה שזה קלסר שהיה שייך לאחותה הגדולה ושזאת להקה אמריקאית מגניבה. בערב מצאתי את עצמי בחנות מוזיקה, שולף מבלי לדעת יותר מידי את התקליט הראשון של הלהקה. חזרתי הביתה ומצאתי את עצמי נשאב מהצליל הראשון ועד חברי הטוב, הסוף.
אין ממש צורך להציג את ה”דורס”, וגם למכתבי המלצה הם לא ממש זקוקים. אבל בכל זאת החלטתי לתת כבוד ללהקה שהייתה בשבילי אהבה ראשונה, אהבת אמת.
לסולן והמשורר הגאון- ג’ים מוריסון, לקלידן שהוא המח והלב המוזיקלי של הלהקה- ראיי מנזארק, לגיטריסט שהוא כמו פטריית הזיה אחרי הגשם- רובי קריגר ולמתופף הג’אזי שידע איך לדפוק על סנאר בדיוק בזמן- ג’ון דנסמור.

The Doors 1967

איזו שנה יפה! מפגש על חוף הים של קליפורניה בין שני סטודנטים צעירים לקולנוע הופך מהר מאוד ללהקה. אלבום הבכורה של ה”דלתות” היה עוף מוזר בסצינת המוזיקה של אל.איי. היתה בו כבדות ומסתורין, קסם ואפלה. השפעות כבדות של שיקגו בלוז, מוזיקה קלאסית והרבה מאוד אל.אס.די הפכו את התמהיל הזה למה שמייחד את הלהקה. אלבום הבכורה היה הבסיס לכל מה שיבוא אח”כ, היו בו את שני הלהיטים הכי גדולים של הלהקה,אבל גם שירים מאוד לא מסחריים וקשים לעיכול כמו הרצועה האחרונה שנמתחת על פני 11 דקות. מותחן קולנועי הזייתי, שבסופו סצינת רצח ואונס אדיפוסית שהצנזורה לא ידעה להכיל.
רצועות מובילות:
Break on Through (To the Other Side) / The Crystal Ship / Alabama Song (Whisky Bar) / Light My Fire / Back Door Man

Strange Days 1967

עוד באותה השנה יוצא אלבומים השני, “ימים מוזרים”. הרבה מהשירים שנכללו בו הם בעצם שירים שלא מצאו את מקומם באלבום הבכורה, אולי מהסיבה שהיה בהם פן פחות מסחרי.
האלבום השני של ה”דלתות” הוא כנראה האלבום החשוך והפסיכדלי ביותר שלהם. כבר מעטיפת האלבום שנראית כמו קרקס צועני ביזארי אפשר להתרשם מקרקס הבלהות שצפוי להתנגן. יש בו משהו מאוד מלנכולי ואינטנסיבי, ואם לדמיין את כל זה קורה בתוך השפעות של סמי הזיה קשים, אז המסע אפילו קשוח יותר. נמצאים פה גם כמה מהשירים היותר יפים של הלהקה. המסע נסגר בקטע מוזיקלי של 11 דקות, “כשהמוזיקה תגמר, תכבו את האורות” מוריסון חוזר על המנטרה ומוסיף: “בטלו את החוזה שלי ליום תחיית המתים”.
פה מתגלה מוריסון הסכיזופרן שמפלרטט עם המוות, וגם הצדדים הפחות זוהרים של האסיד.
רצועות מובילות:
Strange Days / Love Me Two Times / Moonlight Drive / People Are Strange / When the Music’s Over

Waiting For The Sun 1968

האלבום השלישי ניסה לשדר תמונה מוזיקלית קצת יותר אופטימית, לפחות כלפי חוץ, כשהלקה ניצבת על מול שיבולים בשקיעה. האלבום חצוי בין אווירה רוק נ’ רולית רומנטית בשירים כמו
Hello I Love You, Love Street, Yes The River Know ,
לבין ה DNA הטבעי של הלהקה עם
Five To One, Not To Touch The Earth
וגם השיר הפוליטי המובהק הראשון
The Unkown Soldier

The Soft Parade 1969

האלבום שנחשב לאלבום החלש ביותר של הדלתות, וגם זה שלא זכה להצלחה מסחרית בזמן אמת. בזמן שמוריסון מצליח להסתבך עם המשטרה שוב ושוב בהופעות, פעם בגלל אלימות, פעם בגלל שליפת האיבר המוצנע והאשמה באוננות בפומבי.
הפופולריות של הלהקה יורדת. באלבום הזה פעם ראשונה הם גם מתנסים במיתר ונשיפה, מה שהפך את ההפקה ליקרה ושאפתנית, אבל כתיבת השירים הבינונית יחסית והצליל שהתרחק מהצליל המזוהה, לא זכה להצלחה בזמן אמת.
למרות זאת יש לו פינה שמורה בלבי, בעיקר בגלל שיר שפותח את האלבום, ושיר הנושא המופתי שסוגר אותו.
רצועות מובילות:
Tell All the People / Touch Me / Wishful Sinful / The Soft Parade

Morrison Hotel 1970

באלבום החמישי ולפני אחרון מוריסון והחבורה חוזרים למקום הכי בסיסי. שירים קצרים יחסית ללהקה, שלא עולים על 5 דקות, מאופניים בסאונד הארד רוק ובלוז. מוריסון נשמע שוב חי! קופצני ואנרגטי, חד וסקסי. סיבוב ההופעות שהתלווה לאלבום החזיר את אהדת הקהל ללהקה כמו בימיה הטובים. תוסיפו לזה רגע קסום שבו חבר חדש של מוריסון עלה להתארח בהופעה בוונקובר, אלברט קינג! כיף גדול
רצועות מובילות:
Roadhouse Blues / Waiting for the Sun / You Make Me Real / Queen of the Highway / The Spy

L.A Woman 1971

רק שנה אח”כ, ולמוריסון יש כבר זקן ארוך וכרס אלכוהול מכובדת. קצת קשה להאמין שבדרך הכ”כ קצרה שבן אדם עובר, הוא יכול להספיק כ”כ הרבה.
אלבום הפרידה של הדלתות בהרכב המקורי הוא לא פחות מ-ואוו. כן כן. הבלוז שולט פה. למוריסון נמאס מרוק נ’ רול. עכשיו הוא נפש זקנה של זמר בלוז שיכור. מחוספס, מלוכלך ומופצץ באנרגיה שלא תחזור יותר. רגע לפני שהוא נפרד מאמריקה, טס לפריז ונרדם לתמיד באמבטיה.
להתראות נעורים, שלום אהבה.

לכל האלבומים שלהם באתר פשוט ליחצו DOORS, לצידם תוכלו למצוא בחנות גם הוצאות מקוריות של הלהקה.