פרידה מכריס קורנל

אביעד זיסמן
סיאטל של שנות ה90, ג’ינס קרוע וחולצת פלאנל. בווקמן שלי מסתובבות קלטות של נירוונה, אליס אין צ’ינס ופרל ג’אם. לידם אפשר היה למצוא גם את Soundgarden של כריס קורנל.
למרות הלהיט מאוד מצליח של הלהקה – “Black hole sun”, מקפצת ההצלחה האמתית של קורנל קרתה מאוחר יותר, באלבום הסולו המדהים שלו “Euporia Morning”, ובאלבומים שיצר יחד עם חברי להקת “Rage against the machine” היוצאים, בהרכב שנקרא Audislave. אולי זה בגלל שקוביין וליין סטיילי כבר אמרו שלום לגן-עדן, ואולי בגלל ש Soundgarden היו צלע מעט חורגת בנוף של סיאטל. הם היו כבדים ורעים ולא מתפשרים. בניגוד לשכנים (הנפלאים גם הם!) הם מיעטו לייצר להיטים, והיו נאמנים יותר לסאונד המרתפי ולפאנק, מאשר לבית-פזמון, בית-פזמון. את השירה הייחודית של קורנל היה קשה לפספס. הוא צרוד, וצועק גבוהה ותמיד מדוייק.

בקרב ילדי הניינטיז היו שני קרבות מפורסמים, איזה אנפלאגד יותר טוב – של אליס או של נירוונה, ומי הסולן הכי טוב בשכונה – קורנל או סטיילי (לאחרונה נוסף לרשימה באופן רטרו-אקטיבי גם מארק לאנגן). שני הרכבים נוספים נפלאים שנולדו מתוך החבורה הזו הם סופר-גרופס, מיקס של פלאנל משובח. Temple of the Dog , פרוייקט שהקים קורנל יחד עם חברים מפרל ג’אם,
לזכרו של אנדרו ווד- הסולן של Mother Love Bone החלוצית, והשניה שקמה מאוחר יותר – Mad season שכללה חברים מפרל-ג’אם, אליס אין צ’ינס וסקרימינג טריז- שבשנים האחרונות יצאו מחדש על ויניל אחרי שהפכו מבוקשים ויקרים מאוד.
באלבומי הסולו שולו הוא נשמע מפוייס ורומנטי יותר. עדיין בועטת, אבל יותר בבטן ופחות בראש. הרומן עם ישראל התחיל ב2009, ומאז הוא בא לפה מידי פעם להופיע לקהל שחיבק אותו בחום, בפעם האחרונה זה קרה בשנה שעברה.
קורנל היה ילד יפה, והוא גם התבגר יפה. הוא שמר על אנרגיות גבוהות, והרבה להופיע ולייצר מוזיקה. היה נדמה, שכמו אמנים אחרים ששרדו את שנות ה90 בשלום, הוא במקום אחר.
ב 18.5.17, בגיל 52 לאחר הופעה של סאונדגארדן בדטרויט הוא נמצא בבית המלון כשחבל לצאוורו.
Say Hello to heaven , נתגעגע !