הסיפור של הלייבל DEF JAM

הסיפור הרווח על היווסדות הלייבל Def Jam Records הוא שריק רובין קיבל את ההחלטה והקים את הלייבל מחדר המעונות שלו בעודו סטודנט באוניברסיטת ניו-יורק. רובין גדל והעריץ מוזיקת פאנק והרליס הראשון של דף ג’אם בכלל היה הוצאה עצמית של הרכב פאנק בו רובין ניגן, והתפרק מעט אחרי.

עם התפרקות הרכב הפאנק באמצע שנות השמונים, התחיל בני-יורק להתפרסם ז’אנר חדש – ז’אנר ההיפ-הופ.
רובין פגש את מפיק היפ-הופ DJ Jazzy Jay והתחיל ללמוד על הפקת שירי היפ-הופ. השניים התחילו לעבוד ביחד והפיקו את השיר “It’s Yours” לראפר T La Rock. רובין התחיל גם לחפש דרכי הפצה עבור הרליסים שהשניים הפיקו, ודרך הקשרים של ג’אזי ג’יי רובין הגיע ליחצ”ן והאמרגן ראסל סימונס. רובין התחיל לספר לסימונס על התוכניות שלו – להצליח להרים את דף ג’אם למעלה ולהפוך אותו ללייבל חשוב בסצנת ההיפ-הופ. סימונס התלהב מהרעיון והשניים התחילו לעבוד ביחד, ולדחוק החוצה את ג’אזי ג’יי ושאר האנשים שעזרו לרובין בתחילת דרכו. ביחד, הם הפכו את דף ג’אם ללייבל רשמי והוציאו סינגל תחת השם דף ג’אם ל-LL Cool J.
רובין התחיל להסתובב ולחפש עוד הרכבי היפ-הופ מחוץ לסביבה הקרובה לו (הברונקס, ברוקלין והארלם) בשכונות כמו סטטן איילנד ולונג איילנד. דרך החיפושים האלו הגיע רובין להרכב היפ-הופ שהתחיל לעשות הדים בעיר – Public Enemy. באותו הזמן רובין גם התחיל לשכנע הרכב הארדקור פאנק שהכיר מתקופתו בסצנה לנטוש את הז’אנר הנוכחי שלהם ולנסות להקליט מוזיקת היפ-הופ. להרכב הזה קראו הביסטי בויז.
באותו הזמן ראסל הפיק אלבומים לעוד הרכב היפ-הופ עולה, ל Run DMC.

גם הביסטי בויז וגם Run DMC שילבו רוק ביחד עם היפ-הופ, ומהר מאוד שמם התפרסם וההצלחה הגיע בעקבות כך. כששלושת ההרכבים האלו חתומים תחתם, שמם של דף ג’אם הפך להיות מזוהה ומפורסם בעולם ההיפ-הופ בפרט ובעולם המוזיקה בכלל.
אחרי המלצה מחברה, היה זה רובין שחיבר בין Run DMC לבין ארוסמית, שיצר את אחד להיטי הראפ-רוק הגדולים של שנות ה-80, הלהיט המוכר Walk This Way, שקיבע את מקומם של Run DMC בדפי ההיסטוריה והחזיר את ארוסמית’ לתודעה. דף ג’אם המשיכו להחתים הרכבי היפ-הופ חשובים כמו EPMD וNice & Smooth.
בזמן הזה רובין גם החתים ללייבל את הרכב המטאל סלייר, הרכב המטאל היחידי ברוסטר של דף ג’אם, ואף הפיק להם שני אלבומים מצליחים מאוד. באותו הזמן התחיל גם מאבק כוחות על השליטה בחברה, ורובין איבד את מקומו כמנהל הלייבל. הוא יעזוב, ייקח את סלייר איתו ויפתח לייבל עצמאי בשם Def American Recording, שם הוא ימשיך להפיק למלא אומנים אלבומים מצליחים. את ההיפ-הופ רובין ישאיר מאחוריו.

לאחר עזיבתו של רובין, הלייבל התקשה וחווה תקופת יובש ארוכה, עד שנקנה על ידי פוליגרם. לאחר כמה שנים בלי להיט, דף ג’אם הוציאו את האלבום Regulate… G Funk Era של Warren G, שהפך להצלחה כבירה ויחד עם אלבומו השישי של LL Cool J (Mr. Smith) ואלבום הבכורה של פוקסי בראון (Ill Na Na) הצליח לשקם את דאף ג’ם.
שאר שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים עברו בשקט יחסית עבור הלייבל, עם ניסיונית להגיע לקהלים ומחוזות אחרים עם תת-לייבלים שהתמחו בR&B ובהיפ-הופ דרומי (Southern Rap) שם התגלה בין היתר לודקריס. ככה עד שנת 2004, כאשר לא אחר מאשר Jay-Z הפך להיות המנכ”ל של הלייבל, ומשך אליו אומנים שונים שהצליחו לפרוץ תחת ידיו, שהראשית ביניהם היא ריאהנה. כהותנו של ג’יי-זי לא החזיקה הרבה שנים, שכן הוא עזב ב2007 כדי להקים את הלייבל העצמאי שלו – Roc Nation – אבל השנים האלו כן היו חשובות עבור האומנים שטיפח.
האירוע המרכזי שקרה לאחר עזיבתו של ג’יי-זי התרחש ב2011, כאשר דף ג’אם חתמו על הסכם הפצה על הלייבל GOOD Music – הלייבל שהקים קנייה ווסט. דרך כך דף ג’אם קיבלו את הזכות להפיץ לא רק את האלבומים של קנייה, אלא את האלבומים של כל האומנים החתומים ללייבל הזה, ביניהם Pusha T, Kid Cudi (שעזב בהמשך, אבל הפרוייקט המשותף שלו ושל קנייה, Kids See Ghost חתום ללייבל) וBig Sean.

בנוסף לשיתוף הפעולה עם הלייבל של קנייה, דף ג’אם אחראים גם להפצה של האלבומים האחרונים של ג’סטין ביבר ומריה קארי, ובכך מוכיחים שגם עכשיו הם מהלייבלים המובילים בעולם ההיפ-הופ, R&B והפופ.