קרנבל בביטניק – גל ממליץ על תקליטים ברזילאים שהגיעו השבוע לחנות וממש כדאי לכם להכיר

השבוע (7.5.25) נחת אצלנו משלוח ענק של תקליטים שביניהם גם לא מעט פנינים ברזילאיות שממש כדאי לכם להכיר

Milton Nascimento and Lô Borges – Clube da Esquina
חובה! חובה! חובה!
האלבום הכפול המדהים שהניב שיתוף הפעולה בין המוזיקאים מילטון נסימנטו ולו בורז’ס יצא ב-1972 והפך לאבן דרך במוזיקה הברזילאית. שילוב של סמבה, בוסה, פסיכדליה, ג’אז ורוק וטקסטים מלנכוליים וחברתיים שאפשר להרגיש עמוק בלב גם אם לא מבינים פורטוגזית. כל שיר הוא פנינה וכל 64 הדקות שלו הן כמו כישוף שבו הזמן עוצר מלכת ורק המוזיקה קיימת בעולם.

Antonio Carlos & Jocafi – Mudei De Idea
אלבום הבכורה של אנטוניו קרלוס וז’וקאפי מ-1971, צמד ברזילאי אלוף ששיחק לא מעט על שילובי סמבה-פ’אנק-פאזים פסיכדליים וה(!)אלבום שלהם מבחינתי.
עוד מקרה של תקליט שמתכתב יפה עם העטיפה, ויושב עליו תמהיל נכון של סמבות (חלקן מחופפות וסטולות) ושל הרמות פ’אנק פאזים לתוך פרצוף שלכם, בקטע הכי משמח שיש.
ברזיל עם טוויסט, אלבום עשיר ומפנק באווירה קצת אחרת. כיף חיים. (אבידן ממליץ)

Secos & Molhados – Secos & Molhados
אלבום הבכורה של להקת Secos & Molhados, שיצא ב-1973, נחשב לאבן דרך במוזיקה הברזילאית. האלבום משלב רוק פסיכדלי עם אלמנטים של פולק ברזילאי, שירה פיוטית והשפעות תיאטרליות בולטות, והציג לעולם את קולו הייחודי והגבוה של ניי מאטוגוסו (Ney Matogrosso), הסולן הכריזמטי של ההרכב שמעבר לקולו נודע בדמותו האנדרוגנית ובאיפור הפנים המרהיב שלו. מדובר ביצירה מורכבת ולעיתים קשה לעיכול אבל היא כל כך יפה, מעניינת ושונה בנוף המקומי שאין מצב שלא תאהבו אותה. זה היה התקליט שהתחיל אצלי את הרומן הארוך עם המוזיקה הברזילאית ואני מקווה שהוא ישפיע עליכם באותה דרך.

Pedro Santos – Krishnanda
מכירים אותו? הגיוני שכן גם בלי לדעת מה זה, כי עטיפת הקופיפו זכתה למספר מחוות עם הזמן (אפילו פה בארץ), אבל תסמכו על אחיכם – אין כמו הקופיפו האורגינל מ-1968!
בכל ז’אנר מוזיקלי יש תמיד כמה עופות מוזרים, אחרים, כאלה שבולטים בשוני שלהם באופן מובהק וברור. ‘קרישננדה’ של פדרו סנטוס הוא הגדרה מושלמת לתקליט כזה.
“העניין הברזילאי” עוטף פה את הכל מהתחלה ועד הסוף ומבוצע לעילא ולעילא, אבל הוא כל כך מגוון גם מעבר לזה, בקטע די מטורף.
יש כאן חצוצרות טובות של ג’אז, יש סמבה, כלי הקשה מגוונים, יש גיטרות סטולות ושובבות, טונה של סימפולים (של מים, של חיות, של סערות, של מה לא?) ואווירה של טריפ פסיכדלי מתמשך בתוך יער.
אלבום אינסטרומנטלי ברובו הגדול (יש קצת קולות ואפילו טיפונת שירה), עם מספר קטעים קצביים וכמה צלילות יפיופיות, עמוקות ואווירתיות שאסור להחמיץ, ולמרות שמדובר בחצי שעה בלבד – זו תהיה באחריות אחת ממחציות השעה היפות, המיוחדות והמתגמלות ביותר שאי פעם תתקלו בהן מבחינה מוזיקלית. (אבידן ממליץ)

Os Novos Baianos – Acabou Chorare
מה אספני תקליטים אוהבים לא פחות ממוזיקה ומתקליטים?? רשימות על מוזיקה ותקליטים!
הידעתם שגם בברזיל יש מגזין Rolling Stone מקומי וגם בו יש רשימת של 100 האלבומים הכי גדולים של ברזיל בכל הזמנים?? אז יש! וזה האלבום שמופיע במקום בראשון ברשימה: Novos Baianos – Acabou Chorare הנפלא משנת 1972. האלבום הוא גשר בין הסמבה והבוסה נובה לפסיכדליה מהרוק שהגיע ממערב ארהב בסוף הסיקסטיז ולצד הקטעים הנעימים והשקטים תוכלו למצוא גם כמה קטעי רוק בועטים וגם קטעים של כיף טהור. בקיצור אם אתם צריכים תקליט ברזילאי אחד בבית זה המועמד המוביל לצד Getz / Gilberto הקלאסי. (אלעד ממליץ)

Marcos Valle – Marcos Valle
האלבום האייטיזי הראשון של אשף ההפקות מרקוס ואלה מושך אמנם יותר לכיוונים של דיסקו, בוגי ופ’אנק, אבל קורטוב של אלמנטים ברזילאיים מעולמות הבוסה והסמבה ברור שתמצאו כאן.
מדובר גם באלבום הכי מסחרי שלו, אבל כשמדובר במרקוס ואלה זו ממש לא מילה גסה, ויחד עם Estrelar שהפך חיש מהר למפלצת מסיבות תמצאו כאן עוד כמה וכמה הרמות שיורדות חלק בגרון כמו שרק הוא יודע, וכמה הורדות מהלך נעימות.
טוב לריקודים, טוב להתעמלות, טוב לתקלוטים, וטוב גם לפורטוגזית קשסה-פה במרפסת. הדפסה מיסטר בונגואית מחודשת ומצטיינת. (אבידן ממליץ)

Arthur Verocai – Arthur Verocai
תקליט ברזילאי שנשמע קצת רחוק מברזיל אבל מה זה משנה עם כמה שהוא יפה.
פחות מחצי שעה אורך האלבום היפהפה הזה, עם העיבודים החצי קלאסיים וההגשה העדינה והיפה שיצא ב 1972.
ארתור ורוקאי עבד עם המון אמנים גדולים בברזיל ופחות כאלבום סולו. אלבום שהיה כישלון חרוץ במכירות וייתכן שהיה נשכח לחלוטין אם לא היה מסומפל על ידי מאדליב ו MF DOOM. (אלעד ממליץ)

Rubinho E Mauro Assumpção – Perfeitamente, Justamente Quando Cheguei
תקליט שיכול היה להיות קלאסיקה ברזילאית ענקית אם לא היה יוצא בכמות מזערית בזמן אמת. שילוב מבריק של פולק, פסיכדליה אמריקאית ומוזיקה ברזילאית מקומית עם קולות נהדרים וגיטרות שמיימיות שמשרים אווירה נינוחה של שישי בצהריים אבל מתאימים לכל יום בשבוע ובכל שעה ביום. גיליתי אותו בהמלצת בעלים של חנות תקליטים בפריז לפני כמה שנים ומאז הוא לא מפסיק להסתחרר על הפטיפון שלי

Minas – Num Dia Azul
הדפסה פרטית סופר נדירה מ1983 של זוג ברזילאים בוגרי בית הספר לאומנות של צפון קרוליינה. למעשה התקליט הוקלט בארה”ב אך שווק לשוק הברזילאי בלבד. מעבר לכמות המזערית שבה הודפס, מספרים על שריפה שכילתה כמה מאות עותקים והפכה אותו לנדיר אף יותר. וכעת למוזיקה, פופ סמבאי-בוסה נובאי מושלם עם סאונד סבנטיזי שמזכיר את הקלאסיקות הברזילאיות הגדולות של כל הזמנים

Os Brazões – Os Brazões
יצירת מופת פסיכדלית שממזגת בין סמבה, פסיכדליה ורוק’נ’רול באמצעות גיטרות מלאות פ’אז, סינת’ים, כלי הקשה ושירה שופעת אפקטים. תקליט אולטרה נדיר שיצא ב1969 ומציג את להקתו של איש הרנסנס מיגל דה דאוש שבעתיד ייצור גם אלומי פרוג ופ’אנק מדהימים. זה לא תקליט קל לעיכול אבל שווה מאוד לתת בו ביס.

Tom Zé – Grande Liquidação
יש תקליטים שרק מלהסתכל על העטיפה של הם אפשר לדעת שהם מדהימים. זה ללא ספק גם המקרה כאן. עטיפה שזועקת טרופיקליה לתקליט שמסמן את המעבר של הגיבור המוזיקלי טום זה לסאו פאולו והמפגש שלו עם שני גיבורים אחרים קייטנו ולוסו וג’ילברטו ג’יל – ממנהיגי תנועת הטרופיקליה ושניים מהמוזיקאים הכי טובים בהיסטוריה. זה מלווה כאן בשתי להקות רוק פסיכדליות מדהימות: Os Brazoes ו-Os Versateis ומשלב את סיגנונן החדשני עם המוזיקה המסורתית שהכיר בילדותו. התוצאה מרהיבה ומורכבת עם מקצבים משתנים וסאונדים משוגעים. תבחרו בטום, זה טוב!

Ronald Mesquita – Ronald Mesquita
אלבום שלא צריך הרבה הסברים – הוא פשוט טוב. ב1972 המתופף רונלד מסקיטה חזר מארה”ב, לבש בגדים לבנים מגוחכים (שכנע גם כמה אחרים לעשות את זה) והקליט אלבום קצבי וכיפי שעושה כבוד לכל השמות הגדולים של המוזיקה הברזילאית של אותן שנים – ז’ורז’י בן, אדו לובו, ג’ילברטו ג’יל ואיך לא, אנטוניו קרלוס ז’ובים.

Os Canibais – Os Canibais
הקניבלים מריו דה-ז’נרו פרצו כבר ב1964 עם פופ מהול בRNB כיאה להרבה להקות משנות ה60 המוקדמות. אבל בקינבלים היו משהו שונה, הם ראו מעבר לפופ והכניסו אלמנטים פסיכדליים ומוזיקה שורשית לתוך היצירה שלהם. בעידן בו לכל שאר הלהקות היו שמות באנגלית. הקינבלים התעקשו על הפורטוגזית ויצרו אלבום שהיה אחר מכל השאר ואיכשהו גם זכה להצלחה מקומית למרות ואולי בגלל מוזרותו.

Tim Maia – Tim Maia
האלבום משנת 1977 של האמן הברזילאי האגדי, טים מאיה הוא פיוז’ן של נשמה, בוגי, דיסקו ו-MPB (מוזיקה פופולרית ברזילאית). בשנים שהדיסקו כבר כבש את ארה”ב, מאיה עשה לו עליה והביא אותו לברזיל והאלבום הזה הוא התמצית של אותה עליה ושילוב סגנונות.
מאיה הוציא למעלה מ-30 אלבומים במהלך הקריירה הענפה והמתוקשרת שלו, שנגעה בפ’אנק, בוסה נובה, דיסקו, MPB, רוק, סול וג’אז. הוא היה הכוח המניע מאחורי הכנסת הנשמה, ה-פ’אנק והדיסקו מארה”ב לסגנונות המוזיקה הברזילאית והיה בעל השפעה עצומה בתנועת “Black Rio” בברזיל בתחילת שנות ה-70.
תניעו ת’עכוז – הדיסקו בא העירה!

Jorge Ben – A Tábua De Esmeralda
כנראה האלבום האהוב עליי של ז’ורז’י בן. יצירה יפהפייה של MPB, סמבה וטרופיקליה עם כמה מה לחנים הכי יפים שידעה האנושות. אם הייתי מבין פורטוגזית הייתי מספר שיש כאן התעמקות בנושאים מיסטיים, אזוטריים והיסטוריים – כולל רפרנסים אלכימיה וקבלה בעזרת טקסטים חידתיים. אבל אני לא מבין אז רק מספר מה שקראתי עליו. בכל מקרה,אם יש תקליט מהרשימה הזאת שאתם ממש צריכים זה זה. רק תשמעו את O Homem Da Gravata Florida (האיש בעל העניבה הפרחונית) ותסחפו עם הקסם שהוא האלבום הזה.

Waltel Branco – Meu Balanço
מוזיקה אינסטרומנטלית זו לא מילה גסה, והמוזיקאי הברזילאי וולטל ברנקו מוכיח את זה עם אחד האלבומים הכי יפים שיצאו בברזיל. עם השפעות ניכרות של מוזיקה לסרטים ולייבררי שפרחו באירופה של אותן שנים, ברנקו יצר תקליט מושלם ומרובד בסגנונות שונים וכלי נגינה – מכלי קשת קלאסיים ועד גיטרות מלוכלכות ובראס סקשן גרובי