Grandaddy – Last Place

גל ממליץ:

כמי שהיה בן שנתיים כשיצירת המופת של גראנדדי (The Sophtware Slump) הגיחה לאוויר העולם ורק בן 9 כשהם הפסיקו את פעילותם, לא חוויתי את הלהקה בזמן אמת, והאמת – לא ידעתי על קיומה עד 2017. אחרי עשור של הפסקה הם חזרו והוציאו את אלבומם האחרון Last Place, ואני, שהייתי אז כבר בן 19, שמעתי שיש איזו להקת אינדי של היפסטרים מקליפורניה שעושה קאמבק עם אלבום חדש ומופיעה בבארבי, אז אמרתי לעצמי “טוב, אשמע את זה, אולי זה שווה משהו”. מהרגע הראשון נשאבתי לאלבום הנפלא הזה ולא הפסקתי לשמוע אותו (עם אוזניים בתולות מרפרנסים לאלבומים הקודמים). משהו בקול הדק והמלנכולי של ג’ייסון לייטל (הסולן, המפיק וכותב השירים) ובהפקה הפשוטה אבל מורכבת שמשלבת מקלדות פרימיטיביות עם כלי נגינה חיים שמקשטים במינימליזם את המלודיות היפהפיות ופופיות בכל השירים כאן, פשוט הימם אותי (ועד שהתאוששתי ממנו נגמרו כל הכרטיסים לבארבי). אז כן, האלבום לא מייצר שינוי מוזיקלי גדול מרגעי השיא של גראנדדי לפני שני עשורים, אבל זה לא משנה כי הוא פשוט כל כך יפה!