גיא ממליץ עם 5 תקליטי פרוג ישראלי

יש דבר כזה פרוג ישראלי?
כמו להרבה דברים שנולדים עם התואר “ישראלי”, התשובה היא: כן אבל…
אז כן, אבל מעט מאוד, מתחת לרדאר, ובעיקר בתחילת הקריירה של אמנים שאפתנים לפני שהממסד יישר אותם. היום אני רוצה לדבר על כמה דוגמאות שכן יושבות על הז’אנר, ולצורך כך אני אשתמש בלהקה “קצת אחרת”, באלבומי הבכורה בקריירת הסולו של חברי הלהקה, ובעוד אלבום אחד שהוא כמעט קצת אחרת, אבל גם ממש לא. את התקליטים האלה בדרך כלל לא פשוט להשיג, אבל אני ממליץ לעקוב אחרי עמוד המשומשים באתר שלנו, ולתפוס אותם ברגע שאפשר.

קצת אחרת

שלמה גרוניך, שם טוב לוי ושלמה ידוב 3 מוזיקאים מחוננים עם הכשרה קלאסית (מלבד ידוב שהכשרתו ארגנטינאית, לגיטריסט זה הכי קלאסי שאפשר), יוצאי להקות צבאיות עם אוזן קרויה לרדיו של חו”ל, מקימים להקה בלי גבולות. רוק מתקדם זה לא תיאור שבאמת ממצה את הטירוף והיופי שנשפכים מהאלבום היחיד שהוציאה השלישייה הזאת ב-1975. עם שירים שכתבו חברי ההרכב לצד שירי משוררים, ולחנים שהם כולם שלהם, האלבום הזה יסיע אתכם בעליות ומורדות הנפש, בין התרוממות לשברון. חובה חד משמעית לשבת להאזין.

קצת אחרת תקליט

שלמה גרוניך – למה לא סיפרת לי

אלבום הבכורה של שלמה גרוניך, פסנתרן/זמר/מלחין/מעבד/קוקו ואחד השגרירים הגדולים של הפרוג והפסיכדליה בישראל הצעירה. 1971, הרדיו בישראל עדיין תקוע ב1960 וגרוניך הצעיר וחסר הרזומה מקליט אלבום שהכותרת “נסיוני” לא מספיקה כדי לתאר אותו. עם פסנתר מעל הכל, ציטוטים של מאסטרים קלאסיים וטקסטים מהמקורות ומעולמות הפילוסופיה, לצד שירי קינה וגועל, דפיקות על הכלים והיתמטמות מוחלטת, כולל הקלטה בסתר של טריפ אסיד מהסוג הרע (מה שנתן לאלבום את שמו). זה לא לכל אחד, אבל בשבילי זו אחת היצירות החשובות שיש ואחד האלבומים האהובים עלי בעולם.

שלמה גרוניך למה לא סיפרת לי תקליט

שם טוב לוי – מצב רוח

אלבום הבכורה של שם טוב לוי, חלילן/זמר/מלחין/מעבד, איש שבעבר וגם בהמשך מה שהוא הכי אוהב לעשות זה להוביל הרכבים, באלבום סולו ראשון (1976). ההכשרה הקלאסית של לוי לא עוזבת אותו ובאה לידי ביטוי בעוצמה באלבום הזה, אבל גם משתלבת יפה עם השפעות אוריינטליות, ובעיקר תזמורים מרהיבים כמו שרק שמי יודע לייצר, חלק עמוסים בכל טוב וכוללים חפירות פרוג/פיוז’ן עמוקות וחלק כמעט ערומות, שירה ופסנתר והבלחות גיטרה בוכיה. יופי צרוף.

שם טוב לוי מצב רוח

הפעם הראשונה

1979 וזאת הפעם הראשונה ששלמה יידוב תופס את קדמת הבמה, אחרי עשור של עשיה החל מצוות הווי סיני המיתולוגי (שהביא לנו את אלבום הפסיכדליה העברי הראשון, חולטורה) דרך עבודה ברקע של לא מעט אמנים מצליחים וכאמור “קצת אחרת” אם יש משהו שמיד מבינים מהאזנה לאלבום של יידוב זה שהאיש מאוד אוהב מוסיקה ומקשיב לערימות ממנה. האיש הארגנטינאי החביב הזה יצר פה אלבום שירי משוררים שהוא בית ספר להשפעות, בפנים יש פיוז’ן, קלאסי, רוק, וכמובן מוסיקה דרום אמריקאית. הכל מוקף בשישה מיתרים שאיש אחד עם שפם פורט עליהם כמו אף אחד אחר.

צליל מכוון

לא פרוג אבל כן ישראלי, ובעיקר האלבום המופתי הזה נמצא כאן כדי להדגים את מה שאמרתי בהקדמה על ממסד שמיישר אמנים, וגם כדי להראות מה יכול לעשות שינוי של חבר אחד בהרכב. קחו את קצת אחרת, תפרישו משם את גרוניך ושימו במקומו אחד בשם יצחק קלפטר, מה קיבלנו? משהו אחר מארץ האחרים!
האלבום הזה מ1979 הוא האמא של הקלאסיקה הישראלית, כל שיר בו נכס צאן ברזל. רוב רובו שירי משוררים וכולו בלחנים של יידוב, לוי וקלפטר. אלבום כל כך מוצלח ואיכשהו הוא בכל זאת נדיר, אני בחיים לא אבין את זה אבל נראה שהקהל הישראלי של אז פשוט התעורר מאוחר, ועד שהאלבום תפס, המכונות של מפעלי התקליטים כבר התקדמו הלאה.

צליל מכוון תקליט הדפסה מחודשת

התחברות לחשבון