עשר שנים בלי אריק איינשטיין: האלבומים שהביטניקים הכי אוהבים

עשר שנים עברו מאז שאריק איינשטיין כבר לא איתנו.
אריק הגבוה והביישן עם העיניים המכווצות והלב הגדול. האיש הכי מצחיק וגם הכי מרגש ונוגע.
אריק האהוב תמיד יהיה בליבנו ולכן כל אחד מהביטניקים בחר את האלבום שלו שהוא הכי אוהב וכתב עליו כמה מילים

הבחירה של גיא: מזל גדי (1968)
מזל גדי הוא כנראה האלבום של אריק שנשלף אצלי הכי הרבה פעמים מהכוורת במהלך השנים. זה הוא אלבום הסולו השני של אריק, האלבום שבו הוא מצא את הקול שלו והפך למה שאנחנו קוראים לו היום “אריק איינשטיין”. אחרי הלהקה הצבאית, שלישיית גשר הירקון, החלונות הגבוהים, ו”שר בשבילך” אריק הצעיר כבר מוכן לשלב הבא, השלב הבא הוא גם המפגש הראשון שלו עם הרומן הכי חשוב שהיה לו, זה עם שלום חנוך שאחראי פה על הלחנים וגם על חלק נכבד מהמלים. חוץ מאריק ושלום הדמות הכי בולטת במזל גדי הוא המעבד אלכס וייס, שביחד עם תזמורת CBS הביא את האלבום למה שהוא, וזה הדבר הכי קרוב שיצא בישראל לסרג’נט פפר (שיצא רק שנה קודם לכן)
מזל גדי הוא אלבום שלא משנה אם אתה בן 3 או 83, אתה בדיוק קהל היעד שלו. שירים על הסקאלה שבין “ד”ר דוליטל” ל”סיפור מותם של עלמה ועלם” נתפרים אחד לשני וזה לא מרגיש מאולץ לרגע. באלבום הזה גם תרגישו את ההתנסויות הראשונות של אריק עם מוסיקה מתקדמת ופסיכדליה (למשל ב”מדוע הילד צחק בחלום” ו”מה שהיה היה”) שיתפרצו אח”כ בטרילוגיית שבלול.

הבחירה של גל: האהבה פנים רבות לה (1976)
לבחור אלבום אחד של אריק זו החלטה כמעט בלתי אפשרית, ובכל זאת בשנים האחרונות “האהבה פנים רבות לה” הפך בעיני להיות ה-אלבום שלו.
השיא המוזיקלי הזה מדגים בצורה הכי טובה את הצניעות ואת המקום שאיינשטיין נתן לכל מי ששיתף איתו פעולה ובמקרה הזה עם יוני רכטר. רכטר הצעיר שרק יצא מכוורת (חלק גדול מכוורת גם מנגן כאן) מפליא בלחנים ועיבודים מורכבים שלא מרחמים על אריק, כשבראשם שיר הנושא המסובך.
האלבום נפתח ב”מה עושות האיילות” וממשיך עם כמה משירי האהבה הכי יפים בעולם. המוכרים הם כמובן “שיר אהבה סטנדרטי” ו”זו אותה האהבה”, אבל תמצאו כאן גם קאבר חצי עברי ל”Love Me Tender”, ביצוע עברי על מלא ל”To Be Alone” המדהים של ארבע עשרה אוקטבות וגם את אחד השירים האהובים עליי אבר – “דג הזהב” למילים של לאה גולדברג.
בכל פעם שאני שומע את התקליט, אני נדהם מהיצירה המושלמת והשלמה הזו, מהשילוב של המוזיקה הפתלתלה של רכטר והמילים הכנות והפשוטות של אריק (שלראשונה כותב את רוב השירים)
ועדיין למרות שאני מכיר את סדר השירים בעל פה, אני תמיד מפחד שהוא ייגמר ולכן הוא תמיד ממשיך גם לסיבוב שני על הפטיפון.

הבחירה של אבידן: אוהב להיות בבית (1986)
מכולם דווקא זה? גם את עצמי הפתעתי.
גילוי נאות – הוא לא האהוב עלי ביותר, וכנראה גם לא אחד המשמעותיים מוזיקלית.
העשור הבולט שלו היה ללא ספק אחד קודם, אבל בתור אדם נוסטלגי בקטע כמעט חולני האייטיז שלו נכנס לי מתחת לעור אפילו יותר.
אלבום שמרגיש קטן וצנוע, עם מנת יתר של הרהורים כבדים ועם כמות מרשימה של דאונרים? הכל נכון, אבל “ארצי מולדתי, את הולכת פייפען” בועט איפה שצריך גם בלי לעשות רעש, ולסיטאר המפתיע ב’אין לו זמן’ הקלפטרי ממש טוב שיש מקום. מתוכי יפהפה תוצרת חלפי מגיעה הרמה (הכל יחסי) לגיטרה הטובה של ‘לכל זמן’, אבל שיר הנושא האהוב שתפור כמו כפפה על אישיותו של האיש כבר יוצא החוצה עם הרבה קצב ועם חיוך נעים על הפנים, והקאבר היווני הגאוני ‘שכשנבוא’ תמיד ישגר אותי אחורה בזמן ל’כבלים’ עם ההורים בקולנוע ‘מקסים’, לאולם שלם שבוכה מצחוק ולשיסל הגנוב הזה שמתעלל בצלחות ברמות של צל”ש.
כמו המדינה שלנו האלבום הזה – קצת שמח, לא מעט עצוב, אבל למרות הכל אוהבימוס ת’חיימוס.
אה, כן, והוא גם הראשון ששוק פה בדיסק (תוצרת אוסטריה), אז כבוד.

הבחירה של אלעד: משירי אברהם חלפי (1988)
לבחור אלבום אחד של אריק איינשטיין זה עניין שאסור להקל בו ראש. איך אפשר לבחור אבן טובה אחת מתוך סל מלא יהלומים?
קודם כל יש עניין של תקופות בחיים ושל מצב רוח כללי והיו לי לפחות 5 מועמדים, שצומצמו עד שהגעתי להחלטה:
משירי אברהם חלפי – 1988 עם יוני רכטר.
מעבר לגדולה והחד פעמיות של אריק איינשטיין כמבצע וגם ככותב שירים הוא בחר את הטקסטים שביצע בקפידה וידע לזהות טקסט על זמני ולהפיק ממנו קסם ויש באלבום הזה לא מעט רגעי קסם.
“צער לך”, “השכור” וכמובן “עטור מצחך” מעטרים את האלבום הזה אך דווקא השיר האחרון באלבום, “שיר על תוכי יוסי” הוא האהוב עלי באלבום, השיר העצוב ביותר באלבום ואולי השיר הכי עצוב שנכתב בעברית, פורט על העצב החשוף ביותר.
עוד פרק בתרומה האדירה של איינשטיין לתרבות הישראלית היא שימור היצירה האדירה של אברהם חלפי, שהיה חבר של אביו ואף סנדקו של אריק, וייתכן שבלעדיו רובנו לא היינו מכירים אותו.
המשפט האחרון באלבום הזה מרגיש בדיוק כמו שהרגשתי בלילה שאריק נפטר:
“לבי היום ריק”.