בשנים האחרונות התפתחה מאוד בארץ סצינת אספנות התקליטים. נפתחו חנויות, מתקיימים ירידים והרבה מידע מוחלף ומועבר בקבוצות השונות. אחד הדברים שמעסיקים ומעניינים אספנים הוא הדפסות התקליטים. מהי הדפסה ראשונה ולמה להעדיף אותה? מה זאת בכלל הדפסה של תקליט? איך מזהים איזו הדפסה אני מחזיק? הדפסות תקליטים ישראליים מאוד מעניינות אותי ולפני מספר שנים כתבתי בלוג בנושא. גם היום אני ממשיך ב”מחקר” קטן וכל הזמן לומד עוד מחברים אספנים.

במאמר הזה אנסה להסביר בקצרה על נושא הדפסות התקליטים.

למה הדפסה ראשונה?

בגדול יש שתי סיבות עיקריות שבגללן אספנים מעדיפים להשיג את התקליט בהדפסה ראשונה.

האחת היא נושא הסאונד. תקליטים בהדפסה הראשונה שנשמרו במצב מצוין נחשבים ל “קפסולת זמן” שקפאה מבחינת העתקת המידע האנלוגי. המוזיקה שהוקלטה באולפן על סרט מגנטי ועברה מיקס נחתכה על תקליט המאסטר ושוכפלה ל”אמהות”, “סטאמפרים” ולתקליטי ויניל. אם התהליך נעשה כהלכה, והתקליט נשמר במצב מצויין, זהו ההעתק הנאמן ביותר למקור (סרט המאסטר המגנטי). יש אינסוף דיונים האם ההדפסה הראשונה אכן נשמעת תמיד יותר טוב מהדפסות מאוחרות יותר, או מהוצאות מחודשות של ימינו, אבל אני חושב שרוב אנשי המקצוע מסכימים שלפחות מבחינה תיאורטית, תקליט שהודפס כהלכה בהדפסה הראשונה תמיד ישמע טוב יותר מהדפסה מאוחרת יותר.

הסיבה השנייה שבגללה מעדיפים הדפסות ראשונות היא סיבה רומנטית, נוסטלגית יותר שקשורה למקוריות או האותנטיות של התקליט כפריט אספנות. התקליט הוא אמנם מוצר צריכה המוני אבל הרבה תקליטים אהובים ופופולריים היום יצאו בכמויות קטנות יחסית בהדפסה הראשונה והמקורית שלהם. מבחינה זאת יש ערך מוסף להחזיק את הפריט בצורה המקורית שבה הוא יצא בזמן אמת, לפעמים עם עטיפה מיוחדת או עיצוב שונה, אינסרטים ופוסטרים ועוד. לאספני רוק, או כל מוזיקה מהתרבות הפופולרית, העניין באספנות הוא להשיג את התקליט המקורי בהדפסתו הראשונה.

אז מה זה בעצם הדפסה ראשונה?

בתעשיית המוזיקה מתקבלת החלטה על מספר עותקים אותו מייצרים בהתחלה, 500, 50000 או 5 מיליון תקליטים ובכל פעם שנגמר הסטוק, ממשיכים לייצר עוד תקליטים כדי לעמוד בביקוש. אף אחד לא מתכנן מראש לעשות הדפסה ראשונה, ואז שניה ושלישית. כשמחפשים את ההדפסה הראשונה מחפשים למעשה את העותקים הראשונים ביותר שהודפסו כשהתקליט יצא לאור. במקרים מסוימים ניתן להבדיל בעזרת מספרי המטריצה בהדפסה הראשונה ברמה של 500-1000 עותקים ראשונים שהודפסו מהסטאמפר הראשון מהמטריצה הראשונה שיוצרה. אבל, ברוב המקרים “הדפסה” נפרדת נקבעת באופן שרירותי על ידי אספנים שמוצאים שינויים משמעותיים בעיצוב העטיפה, הלייבל, המספר הקטלוגי ועוד.

איך אספנים מבחינים בין הדפסות שונות?

בראיה לאחור, אספנים אוספים אינפורמציה על חברות תקליטים, לייבלים, מפעלים לייצור תקליטים, שינויים בחומרים בהם השתמשו ועוד סימנים מזהים שעוזרים בתיארוך התקליט, זאת אומרת בקביעת הזמן המשוער שהוא יוצר, ובצורה הזאת ממפים ז’אנרים מסוימים, חברות תקליטים מסוימות או אמנים ספציפיים. המידע נאסף ונצבר ומתגבש ידע שלאחר מכן נכתב בספרים וברשת. חשוב להזכיר שמציאת ההדפסה או הזמן שבו יותר התקליט היא הרבה פעמים השערה. בזמן אמת התקליטים יוצרו כדי להימכר ולא על מנת שאספנים יאספו אותם… כמעט אף פעם לא כתוב על התקליט או העטיפה איזו הדפסה זו של התקליט פשוט כי זה לא עניין אף אחד בזמנו.

איך לדעת מאיזו הדפסה תקליט מסוים?

במקרה של תקליטים פופולריים של אמנים בינלאומיים, יש גוף ידע כתוב גדול מאוד בספרות וגם ברשת. ברמה הבסיסית כדאי לבדוק באתר כמו DISCOGS, ולבדוק לפי המספר הקטלוגי, תמונות העטיפה והלייבלים וגם המידע הנוסף שכתוב על ההוצאה ב NOTES. רק כדאי לקחת בחשבון שדיסקוגס נכתב ונערך על ידי אספנים. גם שם יש טעויות או נושאים שנמצאים בוויכוח בין אספנים.לאמנים גדולים עם סצינת אספנות גדולה כמו למשל פינק פלויד או הביטלס יש אתרים גדולים שמתעסקים אך ורק בהדפסות שונות של תקליטים שלהם וכוללים המון פרטים מאוד קטנים ויסודייםעל ההדפסות השונות.

לגבי תקליטים ישראליים, המצב שונה, משום שכרגע לא קיים מידע מסודר על ההדפסות השונות, כלים לתיארוך התקליטים לפי החברות השונות וכו. מידע חלקי נמצא באתר סטריאו ומונו ובדיונים בקבוצות הפייסבוק. אני מקווה בעתיד הקרוב להעלות לרשת במסודר את המידע שאספתי על הדפסות התקליטים בישראל במסגרת הבלוג “צד א’ – צד ב”.