My Bloody Valentine שוב על תקליט
דולב אמיתי
מיי בלאדי וולנטיין היו מראשי ז’אנר השוגייז, שקיבל את שמו מהשימוש העיקרי של הנגנים בפדלי אפקטים ולכן מבטם היה כלפי רגלייהם (shoe-gaze).
השוגייז התפרסם בעיקר עבור השימוש בשימוש נרחב בדיסטורשנים, שירה שמתמזגת ביחד עם שאר הכלים ותחושה של ריחוף במהלך השירים. מ.ב.ו, לצד סלואודייב, היו הלהקה הגדולה ביותר מהסצנה אבל ההשפעה שלהם הייתה על פני מוזיקת הרוק האלטרנטיבית בכלל.
אלבומם הראשון Isn’t Anything שיצא ב1988 בישר על בוא תקופת השוגייז כששילב דרים-פופ ביחד עם נויז והדסיטורשנים שאיתם קווין שילדס יהפוך להיות מזוהה.אבל זה היה דווקא לאבלס, אלבומם השני שיצא ב1991 שיצר את המהפכה הגדולה. האלבום לקח את הדיסטורשנים צעד אחד קדימה במה שאפשר רק להגדיר כwall of sound של גיטרות ואפקטים. האלבום שינה לגמרי את המחשבה על הסאונד שאפשר להוציא דרך גיטרה.
בגלל הפרפקציוניזם של שילד עלות האלבום הגיעה לכרבע מיליון פאונד וההתעכבות שלו על כל פרט הובילה לפירוק הלהקה כמה שנים אחרי, כשמספר רב של שירים הוקלטו עבור אלבום חדש אבל לא שוחררו.הלהקה חזרה לנגן יחד ב2006, אבל התחילה להקליט חומרים חדשים רק ב2011, ואלבומם השלישי m b v יצא רק ב2013 – כשני עשורים אחרי לאבלס. אך למרות הזמן הרב בין שני האלבומים ושינוי עולם המוזיקה הסאונד של הלהקה נותר חדשני ומיוחד כמו אלבומיהם הקודמים – מלא באפקטים, שירה חלומית והרגשת ריחוף במהלך השירים.
שלושת האלבומים יוצאים מחדש בגרסה רגילה ובגרסת דלוקס. ההבדלים בין שתי ההוצאות הם המאסטרים (המאסטרים האנלוגיים לעומת המאסטרים הדיגיטליים) והעטיפה (גייטפולד לעומת הוצאה רגילה)
