Jorge Ben 1969 – הצד הפסיכדלי של ברזיל

אייל גולדמן

שמתם לב שבהרבה מקרים, האלבום שנושא את שם האמן או הלהקה הוא בד”כ אלבום מהותי בקריירה שלהם? מטאליקה, ג’נסיס ובלאק סאבאת הם רק שלוש דוגמאות מצויינות בנושא, אבל ג’ורג בן הצליח באלבומו השישי שנושא את שמו מ-1969 לעשות משהו גדול מזה – גם קאמבק וגם מסגור הז’אנר שנקרא “טרופיקליה” לקהל הרחב.מי? ג’ורג בן, אחד מאמניה האהובים של ברזיל, שהצליח בקלות לנווט בין סצנת הבוסה נובה לפיתוח הסמבה רוק (או טרופיקליה), שילוב של מוזיקה ברזילאית עם רוק, פ’אנק וקצת פסיכדליה. בן פרץ בזכות להיטו MAS QUE NADA ב-1963, ובזכותו קיבל חוזה הקלטות בחברת פיליפס. פיליפס רצו לסחוט את הלימון, ודחפו את בן להקליט כמה אלבומים שכשלו, ואז העיפו אותו מהלייבל… אבל אז, ב-1969, כשאמנים הפכו שירים שלו ללהיטים בצורה של קאברים, פיליפס השתכנעו לתת לו עוד צ’אנס. התוצאה – האלבום שנמצא כאן לפניכם!

על הליווי אחראים Trio Mocotó , הרכב צעיר ומרדני שנתן לבן את הבעיטה בתחת שהיה צריך בשביל לבצע אלבום שלם של שירי אהבה, החיים עצמם וגם קצת על מודעות עצמית כבחור אפרו-ברזילאי, ותזמורת קלאסית… אבל כל זה מסתכם לשיר אחד – País Tropical, שיר אהבה לארץ הטרופית היפה בה הוא חי…כן כן, זה המקור ל”ארץ טרופית יפה”!

פיל ברזילאי עם חשיבה פופית מערבית, נגינה קצת רוקית, קצת פ’אנקית ומאוד גרובית, שהמילה “קלילות” מרחפת כל הזמן באוויר.חשוב גם לציין שירים כמו Barbarella, Take It Easy My Brother Charles כמובילים באלבום, אבל קחו את המילה שלי – מדובר באלבום שפשוט זורם לו בקלילות מההתחלה עד הסוף, 38 דקות של ריחוף…

תאזינו כאן

0600753842522
תגובות(0)
+ הוספת תגובה decor