אלעד איזנשטיין

אני ממש לא מתכוון להמליץ לכם על לד זפלין, הם כבר מזמן לא צריכים יחסי ציבור ובטח לא את ההמלצה שלי, מקומם המיתולוגי מובטח לפחות עד לפלישת החייזרים שיחזירו את אלביס, אבל מתחשק לי לכתוב עליו קצת משום שרוב תשומת הלב הולכת לארבעת האלבומים הראשונים של הלהקה ודווקא האלבום המצויין הזה לפעמים נופל בין הכסאות.
HOUSES OF THE HOLY יצא ב 1973 והוא האלבום האחרון של זפלין בלייבל אטלנטיק ואחריו האלבומים יצאו בלייבל שהקימה הלהקה – SWAN SONG.
מבחינה מוזיקלית האלבום היה התפתחות לכיוונים חדשים יותר מכל אלבום אחר שלהם וניכרות בו השפעות של פרוג כבר מקטע הפתיחה THE SONG REMAINS THE SAME ולאורך רוב הצד הראשון עם THE RAIN SONG האדיר וכמובן OVER THE HILLS AND FAR AWAY.
DANCING DAYS שפותח את הצד השני מוריד את הקצב של האלבום ואחריו מגיעה נקודת השבר הקטנה של האלבום – D'yer Mak'er עם טאצ' הרגאיי שגורם להרמת גבה בכל שמיעה מחדש. מזל שאחריו מגיעים שני שירי סיום מעולים.
וכל זה בלי שדיברנו על העטיפה, ללא ספק הטובה והיפה מהאלבומים של זפלין. העטיפה מורכבת מכמה צילומים שנעשו באתר Giant's Causeway בצפון אירלנד (ויקיפדיה משום מה תרגמו את שמו ל "סוללת הענק" ) ובצביעה גאונית יצרו את העטיפה הבלתי נשכחת הזו.

LED ZEPPELIN HOUSES

השארת תגובה